<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"ג</h1>
<h2>דף מב:</h2>
לשון התוס' בגיטין [ד"ה ושור] על ההיא דשור אינו משלם אלא נזק יש שרוצין לפטור שואל או שוכר סוס מחבירו אפילו הוזק בפשיעה ונתבטל הרבה ממלאכ' כיון דסופו לחזור או להתרפאת דכי היכי דדרשי' איש בעמיתו ולא שור בעמיתו ה"נ דרשינן איש בעמיתו ולא איש בשור ואין לחלק בין שומרין לאדם המזיק דנהי דבאדם המזיק דרשי' ולא איש בשור שומרין מהא חייבין דהא אמרי' ברי' בבא קמא [ד' ע"ב] (ותו) [והא] שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אדם דאזיק שור הוא אלמא דין א' להם והא דפריך בר"פ (הניזקין) [הנחנקין] [סנהדרין פ"ד ע"ב] הכחישה (באברים) [באבנים] ה"נ דלא מחייב היינו לכחשה דלא הדרי פי' ואין משלם נזק ושבת פשיטא דאדם בשור אינו משלם שבת. וה"ר חיים הכהן מפרש דלא דאמי דלא שייך שבת אלא באדם דשבתו לא הוי בכלל נזק דאי משום שבת לא פיחתו דמיו לימכר דבכל שעה ערך דמיו ידועין בכמה הוא ראוי למכור עתה ומשלם נזק כמה נפחת עכ"ל.
